המשפט "זה חייב להיות מושלם" מוביל אנשים רבים במסעם בעולם הזה. אנשים חיים חיים שלמים בחיפוש אחרי אירוע מושלם או חוויה מושלמת ..חיים המושלמים. האם קיימים "חיים מושלמים"?
האם זו הדרך למלא את צרכינו ולהביא את עצמנו לנתיב השלמות הפנימית?
במאמר זה אנסה לחקור את הנתיב לשלמות הפנימית דרך המושגים:  איתותי הגוף והצרכים הבסיסיים.
במהלך חיינו אנו חווים חוויות גופניות ,חושיות ונפשיות שונות. חלקם בשליטתנו וחלקם לא.
החוויה היא רב חושית, ומובלת לתוך הגוף ע"י ששת החושים :מישוש, ראיה, שמיעה,טעם,ריח, ושיווי משקל.
הגוף ,דרך טרנסמיטורים ואיתותים כימיים עצביים והורמונליים מגיב לאירוע בשלושה אפיקים: פעולה, הרגשה ומחשבה.

התגובה היא דינמית ומשתנה בזמן מקום ושעה וכמובן בין אדם לאדם.
התגובה תלויה בנסיון החיים והחוויות המכוננות בחיי האדם ובמצבו הקיומי.
המקום המאוזן הוא חלוקה שווה של שלושת המרכיבים בתוך השלם. אדם המגיב באופן רציונלי  או מעשי בלבד יתנתק מהתגובה הרגשית וירגיש לא מאוזן, כמו שאדם שיגיב רגשית בלבד לא יצליח להגיע לכדי פעולה.
בחיים המודרנים של היום אנו נדרשים לתגובה מהירה ורציונלית עם משוב מיידי. אלה גורמים לקצב ותדר המובילים לחוסר הקשבה לאיתותי הגוף, ובכך לחוסר איזון בתוך השלם..
מהם איתותי הגוף?
איתותי הגוף הם תגובות של הגוף הפיזי לארועים שאנו חווים ,אירועים פנימיים ואירועים חיצוניים, אותם "תחושות בטן" דפיקות לב" ו"פיק ברכיים". תגובות שאומרות, לא מתאים לי, רגע… ואולי תגובות של  חום פנימי, הסמקה, הזעה, קוצר נשימה ובכי .סימנים גופניים לחוויות רגשיות כמו: פחד, עצב, שמחה …
תגובות אלו הם הברומטר הפנימי שלנו, תמרורים בדרך לא סלולה. חלקם תמרורי אזהרה וחלקם תמרורי הכוונה ואינפומציה.
השאלה היא: האם אנחנו מכירם אותם? האם אנחנו יודעים לאתר אותם? ואם כן ,האם אנחנו יודעים ורוצים לקרוא אותם? ולאחר שאיתרנו אותם וקראנו אותם, האם נדע ונוכל לחקור ולהבין ?והאם נהיה מספיק אמיצים לחוות אותם ולפעול לפיהם?
תקשורת פנימית עם איתותי הגוף משולה לאדם הנוסע בנתיב לא מוכר ומנווט את דרכו ע"י היענות לשלטים שבדרך. הדרך היא ארוכה ורצופת אתגרים. הפנמת התמרורים מאפשרת למצוא את הדרך גם בחושך ,במצבי חוסר ודאות ובלבול.
התקשורת הפנימית עם איתותי הגוף היא עוגן פנימי ויציב.
 המטרה היא להגיע לשלמות פנימית. הנתיב הוא אין סופי ואולי לעולם לא נגיע אליו. הדרך חשובה יותר מהיעד הסופי.
באופן מטפורי, שלמות פנימית, בסוף הדרך היא המוות. משום שלא מתקיימים בה תנועה של כיווץ והרפיה שהם תנועת החיים.

טיבה של "תנועת חיים" היא תנועה על קו הקוטר של ה"כדור המרחב הפנימי". אדם הממוקם במרכז הכדור איננו חווה תנועה  הוא לא שואף לנוע או להתקדם.
 
דרך נוספת להגדרת מושג השלמות הפנימית היא דרך מילוי הצרכים הבסיסיים.
מהם צרכים בסיסים?
כל אדם בכל מקום חייב לצורך קיומו למלא 7 צרכים בסיסים: הגנה,ביטחון,אהבה,שייכות,הערכה,הבנה ואוטונומיה.
ילדים זקוקים לעזרת הוריהם על מנת למלא את הצרכים הבסיסיים. צרכים שאינם מתמלאים בילדות, גורמים לכאב וסבל וחוסר שביעות רצון מתמשכת. החיים מתנהלים תוך חיפושים בלתי נלאים לסיפוק הצורך שלא מולא.
בתהליך החיפוש אחרי הצרכים השונים,האדם נתקל בתמרורי איתותי הגוף, ייתכן והוא לא יודע, לא פנוי או לא רוצה לקרוא אותם . הרגשת איתותי הגוף מאיימת וגורמת לסבל נוסף שהאדם רוצה להימנע ממנו.
בנתיב הדרך לשלמות הפנימית, דרך קריאת איתותי הגוף, אנו לומדים להבין ולהרגיש את הצורך שמנהל אותנו, משלימים איתו ועם הכאב שהוא מביא איתו.
הנתיב לשלמות הפנימית הוא תהליך חשיפת הצורך שלא מולא לאור השמש. הפיכתו מ"כוח סמוי" ל"כוח גלוי", כוח מניע ולא חוסם.
הכרת ה"חלק החסר" השואף למילוי, מביאה לשלום פנימי, להבנה שלעולם נוכל להיות  שלמים בלי להיות  מושלמים.

המאמר נכתב במסגרת קורס "נפש חיה" שנה שלישית